קמפינג בחוף ניצנים

הקיץ הזה מוזר ושונה, לא צריך להסביר למה.. במקום לבלות עם המשפחה שבועיים בדרום איטליה, לחרוש על רצועת החוף של אמלפי ולטעום את הפיצה האלוהית בנאפולי, מצאנו את עצמנו שוברים את הראש איך גם מבלים וגם נזהרים.

בסוף זה הגיע, הבנו שצריך לחדש את ציוד הקמפינג שלנו כדי למקסם את הנוחות ולעשות לעצמנו חשק. קנינו אוהל ל-8 אנשים (שזה למעשה אוהל לחמישה אנשים וקצת תיקים), קנינו מזרנים מתגלגלים שאפשר להכניס לבגז' של הרכב בלי מאמץ מיותר, התחדשנו גם בשתי ציידניות קשיחות אחרי שהאחרונה נשברה לנו כשישבנו עליה.. נשאר רק למצוא פרטנרים, להעמיס קצת אוכל (או הרבה מאד אוכל) ולצאת לדרך בלי לשכוח אף אחד או אחת מאחור.

חוף ניצנים מסודר לענייני קמפינג, אפשר להתקלח במקלחות החוף, להשתמש בתאי השירותים שמנוקים כמה פעמים ביום, לשטוף כלים בכיור גדול עם כמה ברזים, ליהנות ממשחק כדורגל חופים כי יש שני שערים על החוף וכמובן שיש גם שירותי הצלה, מסעדה ועזרה ראשונה.

הכניסה עלתה 30 שקלים לאדם באוהל ומי שרוצה יכול לשלם יותר ולהיכנס עם קרוואן ולהתחבר למים וחשמל (לגבי גז לא ראיתי, אבל גם לא חיפשתי).

אחרי הקמת הצילייה, ארגון כל הדברים, נשאר המון זמן פשוט ליהנות. לראות את השקיעה מתחילתה ועד סופה, ליהנות מהאוויר הטוב של הים, מהחברה הטובה והמשפחה שכאילו עברה למצב MUTE. כל אחד מצא את עצמו ביחד ולחוד ברגיעה מוחלטת.

יחד עם זאת, אני לא אייפה את הדברים, הלילה היה לי קשה. היה רעש בחוף, אנשים השמיעו מוזיקה גם בשתיים לפנות בוקר.. כלב נבח ממש ליד האוהל ואנשים פטפטו וצחקו בקולי קולות כל הזמן בלי לחשוב לרגע על השכנים שלהם.

הפיצוי היה להתעורר אחרי שסוף סוף נרדמתי, על החוף. להתעורר בים זו חוויה לא נורמלית. אני לא מגזימה. לשמוע את רעש הגלים זה הדבר הכי מרגיע שיש.

אז לא נשארנו לעוד לילה, היה גדול עליי לעבור את זה שוב, אבל בהחלט נפתח התיאבון לעוד טיולי קמפינג.